Un parcours et un recensement de la Palestine en 1695 : Pas de trace de noms arabes ou de « Palestiniens » (Avi Goldreich)


Titre original : A Tour and Census of Palestine Year 1695: No sign of Arabian names or “Palestinians”

(un article d’Avi Goldreich écrit en hébreu le 4 août 2007 sur Think Israel, traduit de l’hébreu par Nurit Greenger pour the palestine-israel conflict le 27 avril 2014 et traduit pour la première fois en français par ‘Ami Artsi עמי ארצי pour Yisraëlia le 27 mars 2017)

Le voyage dans le temps est une sensation qui m’habite chaque fois que je rends visite à la boutique de vieux livres de M. Hobber à Budapest, en Hongrie. Hobber a appris à connaître mes manies qui suivent la salutation et le verre d’eau minérale: il me conduit en bas de l’escalier, dans le gigantesque sous-sol, à la « section » juive. La section juive est une pièce pleine de livres d’antiquité sur des sujets que M. Hobber considère comme étant liés aux Juifs. Parmi les livres, il y en a certains qui ne méritent même pas leur attache en cuir. Cependant, parfois, l’on peut trouver un véritable trésor de culture.

Beaucoup de livres sont des livres saints qui pourraient bien avoir été volés aux archives des synagogues : un Talmud, une Bible, une Mishnah, un sidour d’un vieux style ashkénaze et autres. Habituellement, je les ouvre pour en connaître le propriétaire; qui était le garçon dont c’était la bar-mitsva qui a reçu ce livre il y a 200 ans et à qui il l’a cédé à la fin de ses jours. Par simple curiosité.

Beaucoup de ces livres sont écrits en allemand. Ce sont des livres écrits par des Chrétiens ou des Juifs assimilés. Parfois, il est possible de trouver un volume de Talmud manuscrit qui est très cher : des milliers d’euros, placé derrière une vitrine très aérée. Hobber connaît leur valeur. Parfois, on peut trouver une affaire, comme par exemple le livre Palestina d’Hadriani Relandi – de son titre original « Palaestina, ex monumentis veteribus illustrata », publié par Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714. On peut trouver de tels livres en très peu d’endroits au monde, et aussi à l’université de ‘Haïfa. (ndlr : Le livre datant de 1714, il est tombé dans le domaine public et est disponible à la consultation et au téléchargement gratuit en format PDF ici : https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=gri.ark:/13960/t44q91p43;view=1up;seq=36  (Attention : il est tout en latin et en grec (avec quelques mots en hébreu))

 

 

 

L’auteur Relandi [1], un véritable érudit, géographe, cartographe et philologue bien connu, parlait parfaitement l’hébreu, l’arabe et le grec ancien, aussi bien que les langues européennes. Le livre a été écrit en latin (ndlr : et attend selon moi que quelqu’un de bien inspiré se décide enfin à en publier une version traduite, afin qu’il soit accessible au plus grand nombre au lieu de rester l’icône inaccessible d’une élite !). En 1695, il est allé en Israël, qui était connu, à cette époque, sous le nom de « Palestine », effectuer un parcours d’exploration. Dans ses voyages, il a examiné environ 2 500 lieux où les gens ont vécu et qui étaient mentionnés dans la Bible ou la Mishna. Sa recherche était intéressante.

D’abord, il a cartographié la terre d’Israël

 

Ensuite, il a identifié chaque lieu mentionné dans la Mishna ou le Talmud avec leurs sources originales. Lorsque les sources étaient juives, il joignait à chacune la phrase appropriée des Saintes Écritures. Lorsque les sources étaient romaines ou grecques, il en établissait la connexion en grec ou en latin.

Enfin, il a effectué une étude de population et un recensement pour chaque communauté.

Ses conclusions les plus importantes

1. Pas une localité en terre d’Israël n’avait un nom d’origine arabe.
La plupart des noms des localités trouvaient leurs origines en langue hébraïque, grecque, latine ou romaine. En fait, aujourd’hui encore, en dehors de Ramlah, pas une localité arabe n’a un nom d’origine arabe. Aujourd’hui encore, la plupart des noms de localités est d’origine hébraïque ou grecque, les noms ont été déformés pour donner des noms arabes dénués de sens. Il n’y a aucune signification arabe pour des noms comme ‘Ako (Acre), ‘Haïfa, Yafo (Jaffa), Sichem / Naplouse (nom provenant du grec mal adapté en arabe : Néapolis), ‘Aza / Gaza, ou Jenin ou des villes répondant au nom de Ramallah (Beit El), El-Khalil (‘Hevron) et Al Quds (Jérusalem), car elles manquent de racines historiques arabes et de philologie. En 1696, l’année où Relandi a parcouru le pays, Ramallah, par exemple, était appelée Beit Allah (du nom hébreu Beit El) et ‘Hevron s’appelait ‘Hébron, et les Arabes ont appelé la Ma’arat Hamakhpella « El-Khalil », le nom qu’ils donnent pour l’ancêtre Avraham (ndlr : Non, El-Khalil – L’Ami – est une traduction littérale du nom hébreu de ‘Hévron חברון, dont la racine est ‘haver  חבר , ce qui veut dire, en hébreu, « ami »).

2. La majeure partie de la terre était vide, désolée et les habitants, peu nombreux, se concentraient surtout dans les villes Jérusalem, ‘Ako, Tsfat, Yafo, Tiberiade et ‘Aza. Les habitants étaient, dans leur majorité, Juifs et les autres Chrétiens. Il y avait quelques rares Musulmans, essentiellement des Bédouins. Naplouse, connue sous le nom de Shekhem (Sichem), était une exception où 120 personnes, dont une majorité de la famille musulmane de Natsha et 70 Shomronites (Samaritains), vivaient.

Dans la capitale galiléenne, Nazareth, vivaient approximativement 700 Chrétiens et à Jérusalem 5 000 personnes, majoritairement des Juifs et quelques Chrétiens.

La partie intéressante est que Relandi a mentionné les Musulmans en tant que Bédouins nomades qui sont arrivés dans la région en tant que travailleurs saisonniers en renfort dans la construction et l’agriculture.

A ‘Aza (Gaza) , par exemple, vivait approximativement 550 personnes, dont 50% de Juifs et le reste composé majoritairement de Chrétiens.

Les Juifs ont cultivé et travaillé dans leurs vignobles florissants, des vergers d’oliviers et des champs de blé (vous vous souvenez du Goush Katif ?) et les Chrétiens travaillaient dans le commerce et le transport de produits alimentaires et de marchandises.

Tibériade et Tsfat étaient majoritairement juives, et en dehors des pêcheurs du Lac de Kinneret – le Lac de la Galilée – une tradition de Tibériade, il n’est fait aucune mention de leurs occupations.

Une ville comme Um el-Phahem était un village où 10 familles, totalisant approximativement 50 personnes, toutes chrétiennes, vivaient et une petite église maronite (appartenant à la famille Shehadah) s’y trouvait.

3. Pas de patrimoine palestinien ou de nation palestinienne. Le livre contredit formellement toute théorie post-moderne prétendant à l’existence d’ « un patrimoine palestinien, » ou d’une nation palestinienne.

Le livre renforce la connexion, la pertinence, la parenté de la terre d’Israël aux Juifs et l’absence absolue d’appartenance aux Arabes, qui ont volé le nom latin Palaestina et se le sont approprié.

A Grenade, en Espagne, par exemple, on peut voir le patrimoine et l’architecture arabes. Dans de grandes villes comme Grenade et dans le territoire d’Andalousie, dans les montagnes et les fleuves comme le Guadalajara, on peut voir un vrai patrimoine arabe : dans la littérature, dans des créations monumentales, dans l’ingénierie, la médecine, etc. 700 ans de règne arabe ont laissé à l’Espagne un patrimoine arabe que l’on ne peut ignorer, cacher ou camoufler.

Mais ici, en Israël, il n’y a rien de tout cela ! Nada, comme disent les Espagnols ! Pas de nom de villes, pas de culture, pas d’art, pas d’Histoire, et pas de preuve d’un règne arabes, juste un énorme vol, un pillage et un saccage; le vol des lieux les plus sacrés des Juifs, et de leur terre promise. Plus récemment, sous les auspices de toute sorte d’Israéliens post modernes, qui nous piratent et nous volent notre Histoire juive.

Note de pied de page :

[1] De http://www.answers.com : “Adrian Reland (1676-1718), orientaliste hollandais, est né à Ryp, a étudié à Utrecht et Leiden, et était professeur de langues orientales successivement à Harderwijk (1699) et Utrecht (1701). Son oeuvre la plus importante est Palaestina ex monumentis veteribus illustrata (Utrecht, 1714), et les Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum.”

(Source : https://palestineisraelconflict.wordpress.com/2014/04/27/a-tour-and-census-of-palestine-year-1695-no-sign-of-arabian-names-or-palestinians)

 

__________________________________

A Tour and Census of Palestine Year 1695: No sign of Arabian names or “Palestinians”
April 27, 2014

by Avi Goldreich, used by courtesy of Think-Israel.org

Translated from the Hebrew by Nurit Greenger.

The time machine is a sensation that nests in me when I am visiting Mr. Hobber old books store in Budapest, Hungary. Hobber learned to know my quirks and after the initial greeting and the glass of mineral water (Mr. Hobber is a vegan) he leads me down the stairs to the huge basement, to the Jewish “section.”

The Jewish section is a room full of antiquity books on subjects that Mr. Hobber sees to be Jewish. Among the books there are some that are not even worthy their leather binding. However, sometime, one can find there real culture treasure. Many of the books are Holy Books that may have been stolen from synagogues’ archives: Talmud, Bible, Mishnah, old Ashkenazi style Siddur, and others. Customarily, I open them to see who the proprietor is; who was the Bar Mitzvah boy who received the book two hundred years ago and to whom did he pass the book at the end of his days. It is simply curiosity.

Many of the books are written in the German language. They are books of Jewish rumination written by Christians or assimilating Jews. Sometime one can find a hand written Talmud volume that is very expensive; thousands of Euros, set in the specially aired cabinet. Hobber knows their value. Sometime one can find a bargain such as the book Palestina by Hadriani Relandi — its original professional name Palaestina, ex monumentis veteribus illustrata, published by Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714. One can find such original books in only few places in the world, also in Haifa University.

[Origina link for places where the book could be found and details about the author, etc.. Now down]:
http://libri-antichi.posizionamento-web.it/ palaestina-ex-monumentis-veteribus-illustrata.html

The author Relandi[1], a real scholar, geographer, cartographer and well known philologist, spoke perfect Hebrew, Arabic and ancient Greek, as well as the European languages. The book was written in Latin. In 1695 he was sent on a sightseeing tour to Israel, at that time known as Palestina. In his travels he surveyed approximately 2500 places where people lived that were mentioned in the bible or Mishnah. His research method was interesting.

He first mapped the Land of Israel.

Secondly, Relandi identifies each of the places mentioned in the Mishnah or Talmud along with their original source. If the source was Jewish, he listed it together with the appropriate sentence in the Holy Scriptures. If the source was Roman or Greek he presented the connection in Greek or Latin.

Thirdly, he also arranged a population survey and census of each community.

His most prominent conclusions

1. Not one settlement in the Land of Israel has a name that is of Arabic origin.
Most of the settlement names originate in the Hebrew, Greek, Latin or Roman languages. In fact, till today, except to Ramlah, not one Arabic settlement has an original Arabic name. Till today, most of the settlements names are of Hebrew or Greek origin, the names distorted to senseless Arabic names. There is no meaning in Arabic to names such as Acco (Acre), Haifa, Jaffa, Nablus, Gaza, or Jenin and towns named Ramallah, El Halil and El-Kuds (Jerusalem) lack historical roots or Arabic philology. In 1696, the year Relandi toured the land, Ramallah, for instance, was called Bet’allah (From the Hebrew name Beit El) and Hebron was called Hebron (Hevron) and the Arabs called Mearat HaMachpelah El Chalil, their name for the Forefather Abraham.

2. Most of the land was empty, desolate.
Most of the land was empty, desolate, and the inhabitants few in number and mostly concentrate in the towns Jerusalem, Acco, Tzfat, Jaffa, Tiberius and Gaza. Most of the inhabitants were Jews and the rest Christians. There were few Muslims, mostly nomad Bedouins. Nablus, known as Shchem, was exceptional, where approximately 120 people, members of the Muslim Natsha family and approximately 70 Shomronites, lived.

In the Galilee capital, Nazareth, lived approximately 700 Christians and in Jerusalem approximately 5000 people, mostly Jews and some Christians.

The interesting part was that Relandi mentioned the Muslims as nomad Bedouins who arrived in the area as construction and agriculture labor reinforcement, seasonal workers.

In Gaza for example, lived approximately 550 people, fifty percent Jews and the rest mostly Christians. The Jews grew and worked in their flourishing vineyards, olive tree orchards and wheat fields (remember Gush Katif?) and the Christians worked in commerce and transportation of produce and goods. Tiberius and Tzfat were mostly Jewish and except of mentioning fishermen fishing in Lake Kinneret — the Lake of Galilee — a traditional Tiberius occupation, there is no mention of their occupations. A town like Um el-Phahem was a village where ten families, approximately fifty people in total, all Christian, lived and there was also a small Maronite church in the village (The Shehadah family).

3. No Palestinian heritage or Palestinian nation.
The book totally contradicts any post-modern theory claiming a “Palestinian heritage,” or Palestinian nation. The book strengthens the connection, relevance, pertinence, kinship of the Land of Israel to the Jews and the absolute lack of belonging to the Arabs, who robbed the Latin name Palestina and took it as their own.

In Granada, Spain, for example, one can see Arabic heritage and architecture. In large cities such as Granada and the land of Andalucía, mountains and rivers like Guadalajara, one can see genuine Arabic cultural heritage: literature, monumental creations, engineering, medicine, etc. Seven hundred years of Arabic reign left in Spain an Arabic heritage that one cannot ignore, hide or camouflage. But here, in Israel there is nothing like that! Nada, as the Spanish say! No names of towns, no culture, no art, no history, and no evidence of Arabic rule; only huge robbery, pillaging and looting; stealing the Jews’ holiest place, robbing the Jews of their Promised Land. Lately, under the auspices of all kind of post modern Israelis — also hijacking and robbing us of our Jewish history.

Footnote

[1] From http://www.answers.com: “Adrian Reland (1676-1718), Dutch Orientalist, was born at Ryp, studied at Utrecht and Leiden, and was professor of Oriental languages successively at Harderwijk (1699) and Utrecht (1701). His most important works were Palaestina ex monumentis veteribus illustrata (Utrecht, 1714), and Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum.”

________________________________

סיור בפלסטינה, שנת 1695
אבי גולדרייך (שבת, 04/08/2007 שעה 19:31)
מכונת זמן, זו התחושה המקננת בי כשאני נמצא בחנות הספרים העתיקים של מר הובר בבודפסט.
הובר למד להכיר את שגיונותי, ולאחר ברכת השלום וכוס המיים המינרליים (מר הובר הוא טבעוני-צמחוני) מוביל אותי במדרגות למרתף הענק והמאוורר, לאגף ה »יהודי ».

האגף היהודי הוא חדר ובו ספרים עתיקים בנושאים שנראים למר הובר יהודים. בין הספרים ישנם כאלה שאינם שווים את כריכת העור שלהם אולם לעיתים נדירות אפשר למצוא שם אוצרות תרבות של ממש.

הרבה מאוד הם ספרי קודש ישנים שנגנבו אולי ממרתפי הגניזה שבבתי הכנסת, כרכי תלמוד, תנ »ך, משניות, שולחן ערוך, סידורים ישנים נוסח אשכנז. אני נוהג לפתחם כדי לראות מי הבעלים, מי הנער שקיבל את הספר לבר המצווה לפני מאתיים שנה, ולמי העניק אותו בערוב ימיו. סקרנות.
הרבה מהספרים כתובים בגרמנית, והם ספרי הגות על היהדות שנכתבו בכלל בידי נוצרים או יהודים מתבוללים.

לפעמים מוצאים איזה כרך תלמוד שנכתב בכתב יד, אלה יקרים מאוד, מאות אלפי אירו ומונחים בארון זכוכית מאוּורר. הובר יודע את ערכם. ולפעמים ישנן מציאות כמו הספר Palaestina של Hadriani relandi מקורי בשמו ה »מקצועי », palaestina ex monumentis veteribus illustrata, המו »ל הוא, Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714.

ניתן למצוא כמה ספרים מקוריים כאלה במספר מקומות בעולם ואף באוניברסיטת חיפה. אפשר לראות כאן את המקומות בהם הספר נמצא וגם אפשר למצוא פרטים על המחבר ועוד.

הנחיות צפיה במצגת:
לדיפדוף בין התמונות לחץ על החיצים. לחיצה על כל תמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.
המחבר רילאנדי, איש אשכולות של ממש, גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג ידע על בוריין עברית, ערבית ויוונית עתיקה, בנוסף לשפות האירופאיות. שפת הספר היא לטינית. בשנת 1695 הוא נשלח לסיור בארץ ישראל או בשמה דאז פלסטינה. במסעו הוא סקר כ-‏2500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ »ך או במשנה.

שיטת המחקר שלו היתה מעניינת. ראשית, מיפה את ארץ ישראל. שנית, רילאנדי זיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו. אם מקור השם יהודי, הביא את הפסוק המתאים בכתבי הקודש. אם מקור השם רומי או יווני הביא ביוונית או בלטינית את ההקשר. שלישית הוא אף ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

המסקנות הבולטות הן:
אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות. אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג’נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696, שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא’לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו).

הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. יוצאת מהכלל נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ-‏120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-‏70 איש שומרונים.

בנצרת, בירת הגליל, היו כ-‏700 איש – כולם נוצרים.
בירושלים כ-‏5000 איש, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים.
המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ-‏550 איש; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת.
בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה).
הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על  »מורשת פלסטינית » או עם פלסטיני, ומאשש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם.
בספרד למשל, בגרנדה, רואים מורשת ובניה ערבית. ערים ענקיות כמו גרנדה ומדינה כמו אנדלוסיה, הרים, נהרות כמו גוואדאלחארה, מורשת תרבותית ערבית של ממש: ספרות, יצירות פאר, הנדסה, רפואה ועוד.
700 שנות שלטון ערבי הותירו בספרד מורשת שלא ניתן להסתירה או להסוותה.
ואילו כאן כלום, נאדה, לא שמות ערים, לא תרבות, לא אמנות, לא היסטוריה, לא עדויות לשלטון ערבי.
רק שוד וגזל, גזל המקום הקדוש ביותר ליהודים, גזל הארץ המובטחת ליהודים. לאחרונה בחסות כל מיני ישראלים פוסט מודרניסטים – גזל ההיסטוריה.

 

2 thoughts on “Un parcours et un recensement de la Palestine en 1695 : Pas de trace de noms arabes ou de « Palestiniens » (Avi Goldreich)

  1. Shalom ´ami, suis en effet rentré. Comme il se doit, nous avons participé au génocide du pôv peuple falastinien, ou de ce qu’il en reste après extermination quasi totale. Un peuple génocidé qui multiplie sa population de façon exponentielle, c’est un prodige, mais avec des magiciens, tout est possible.

    Aimé par 1 personne

Et vous, vous en pensez quoi ? (commentaire)

Entrez vos coordonnées ci-dessous ou cliquez sur une icône pour vous connecter:

Logo WordPress.com

Vous commentez à l'aide de votre compte WordPress.com. Déconnexion / Changer )

Image Twitter

Vous commentez à l'aide de votre compte Twitter. Déconnexion / Changer )

Photo Facebook

Vous commentez à l'aide de votre compte Facebook. Déconnexion / Changer )

Photo Google+

Vous commentez à l'aide de votre compte Google+. Déconnexion / Changer )

Connexion à %s